“שמישהו יסדר את הבלגאן!” (חובב ג’אז מפוחד)
הרצאות ג’אז באוירה ביתית
|
סדרת ההרצאות החוויתיות מיועדות עבור שוחרי ג’אז אשר מעוניינים להעמיק את היכרותם עם הסגנון וללמוד על המכלול האדיר של המרכיבים עליהם הוא מושתת.
ג’אז – הסגנון המוזיקלי אשר צמח בניו אורלינס של תחילת המאה העשרים, הפך ממוזיקה של סצנת לילה מפוקפקת לאומנות עילית המשלבת באופן ייחודי – מיומנויות מורכבות, חדשנות, תעוזה, אינטלקט, מורכבות, תחכום, ביטוי אישי ותשוקה אדירה – כמו שאף זרם מוזיקלי לא עשה בעבר.
ג’אז ביטא במשך שנות התהוותו מהפכים בחברה ובתרבות האמריקאית, הותיר את חותמו העז והיווה את הגזע האיתן עליו צמחו תחומי המוזיקה העכשוויות מ-רִיתְ’ם אֵנְד בְּלוז, סוֹל, פָ(f)אנְק, רוק ועד למוזיקה פופולארית בת זמננו. הג’אז התפשט לכל העולם ונצבע בגוונים המקומיים של כל תרבות אשר אימצה אותו. מהו הרקע החברתי והתרבותי ומהם האירועים ההיסטוריים שמתוכם צמחו תתי הסגנון בג’אז? מהם סְוִוינְג, בִּי-בּוֹפ, קוּל, דִיקְסִי, הָארְד, פְיוּזְ’ן? מיהם האנשים אשר העיזו להוביל את השינויים הסגנוניים? מיהם הנגנים הבולטים ומהו ייחודם? על מה מבוסס אלתור ואיך בכלל “מוצאים את הידיים ואת הרגליים” במוזיקה המורכבת הזו? איך מאזינים לג’אז ולְמה כדאי להקשיב במהלך הופעה? מי מוביל ומה הם התפקידים של חברי ההרכב? ההרצאות החווייתיות יעניקו כלים שבעזרתם תוכלו להבין את המתרחש על הבמה, לשמוע טוב יותר, להפיק משמעויות ולהפוך את חווית ההאזנה למהנה אף עוד יותר. במהלך ההרצאות נסקור את התפתחות הג’אז מראשיתו ועד היום, נדגים אלמנטים מוזיקליים, נקשיב להקלטות נבחרות ונצפה בקטעי ווידאו של אמני הג’אז פורצי הדרך.
הרצאה תולדות הג’אז #1 ניו אורלינס – כור ההיתוך בהרצאה הראשונה נלמד על שורשיו של הג׳אז שהתחילו להתפתח כבר באמצע המאה ה-19. ניו אורלינס בתחילת המאה העשרים, שהייתה מרכז קוסמופוליטי נדיר, היוותה את כור ההיתוך המוזיקלי לסגנונות כמו רגטיים, ספיריטואלז, שירת העבדים, תזמורות הלכת, הבלוז ועוד. ברובע החלונות האדומים צמח סגנון חדש: נועז, פרוע, חדשני, מלא תשוקה: ג׳אז. במסגרת המפגש הראשון נשוחח על הרקע ההיסטורי, החברתי והתרבותי בארה״ב שמתוכו צמח הג׳אז ועל הדמויות המרכזיות ששינו לעד את פני ההיסטוריה המוזיקלית כגון: סקוט ג’ופלין, באדי בולדון, ג’לי-רול מורטון, סידני בשה, קינג אוליבר ולואי ארמסטרונג. במהלך ההרצאה נקשיב להקלטות ונצפה בקטעי ווידאו נדירים מאותה תקופה. יחדיו נדון בהיבטים מוזיקליים תוך הקשבה לדוגמאות והדגמות, ונצטייד בכלים אשר יעזרו לנו להבין טוב יותר, להתמצא, ובסופו של דבר – להפיק הנאה גדולה יותר מחוויית ההאזנה. מי רוקד כבר 190 שנים בכיכר קונגו ולא מתעייף? מה קורה כשמערבבים אלכוהול ובלוז? מי מפחד מרג-טיים? ומה עושה אריסטוקראט קריאולי עם בן עבדים מהקריביים בשלוש לפנות בוקר? על סוגיות אלו ואחרות נעמוד במהלך הפגישה הנוכחית.
הרצאה תולדות הג’אז #2 מניו אורלינס לשיקאגו וניו יורק – החיידק משתולל. ניו אורלינס של שלהי המאה התשע עשרה: ברובע החלונות האדומים ובמועדוני לילה חשוכים עולים צלילים שטרם נשמעו כמותם בעולם המערבי – מלאי תשוקה ותעוזה, חצופים וקופצניים: הם ביטוי אותנטי לחיי הלילה הסוערים: שים שאם שימי, רגטיים, טרקי טרוט, בלוז וטקסס טומי. החל מתחילת המאה העשרים הג’אז של אמנים כמו קינג אוליבר, ג’לי מורטון וסידני בשה, התפשט צפונה לשיקאגו עם ההגירה הגדולה – ומשם לניו יורק, ועיצב לעד את עתידה המוזיקלי של אמריקה. תקליטי הג’אז הראשונים החל מ 1917 מעוררים שיגעון לאומי, כשבני נוער ברחבי היבשת מאמצים את מוזיקת הריקודים הקצבית למורת רוחם של הוריהם ובאירוניה – חוקי היובש מביאים לפריחה של סצנת מועדונים ססגונית. כשברקע פורצת מלחמת העולם הראשונה, בתוך הקלחת של ההתנגשויות בין שחורים ולבנים על בסיס גזעני, לואי ארמסטרונג שנולד ב”אזור הקרבות” בניו אורלינס הופך לאייקון תרבותי וכובש את שיקאגו בסגנון נגינה חדשני שמסמל את תחילתו של מהפך בהתייחסות לג’אז. במועדוני הלילה הקטנים פסנתרנים כמו ווילי “האריה” סמית’ וג’יימס פ. ג’והנסון עורכים “תחרויות חיתוך” וירטואוזיות של בוגי ווגי וסטרייד – לתשואות קהל משתאה. ג’אז מקבל מעמד של כבוד כמוזיקה “רצינית” ומגיע לאולמות הקונצרטים עם רפסודיה בכחול של ג’ורג’ גרשווין. במקביל פורחת סצנת תזמורות בהנהגתם של מנצחים וכותבים מבריקים כמו פול וויטמן, פלטשר הנדרסון ודיוק אלינגטון אשר מארחות את טובי המוזיקאים והופכות את הג’אז למוזיקה הפופולארית ביותר בארה”ב. מיהו הילד בן ה11 שנתפס על ידי המשטרה ברחוב בעודו יורה באקדח לכל עבר ומה עלה בגורלו? מה קורה כשהממשלה אוסרת שתיית אלכוהול? ומה קורה כשסתבא שלך מגלה שאתה מנגן בבתי הזונות, בעוד שסיפרת לה שאתה עובד כשומר במוזיאון? על שאלות חשובות אלה ועל נוספות נעמוד במהלך הפגישה הנוכחית. (למרצה אין אחריות כנגד סכנת ההדבקות בחיידק הג’אז של המאזינים…)
הרצאה תולדות הג’אז #3 – עידן הסווינג – נראה אתכם יושבים בכסא.. מוזיקת הסווינג סוחפת, מקפיצה, אנרגטית וקצבית – מרקידה את אמריקה באולמות הריקודים. הסווינג נמצא בכל מקום: מאות תזמורות גדולות תרות את היבשת, תעשיית התקליטים משגשת וכל תחנות הרדיו משדרות סווינג לכל בית. מוזיקאים מלוטשים כמו צ’יק ווב, פלטשר הנדרסון, בני גודמן, פול וויטמן ודיוק אלינגטון כותבים להיטי סווינג סוחפים ומארחים בתזמורות שלהם סולנים מבריקים – כל תזמורת וסגנון המוזיקה הייחודי לה. על רקע שנות השפל ולמרות המשבר הגדול ממשיכות התזמורות להביא אור לחיים האפורים של מיליוני אמריקאים שמחפשים נחמה בריקוד. זוהי גם שעתם היפה של הסולנים: לואי ארמסטרונג בולט ביכולתו יוצאת הדופן כחצוצרן וממציא סגנון שירה חדש: סקאט. את’ל וואטרס הופכת לזמרת השחורה הראשונה שמופיעה ב”פאלאס”. פסנתרנים כמו ארל היינס ארט טאטום ופאטס וואלר מדהימים את קהל המאזינים כחברי הרכב אך בעיקר כסולנים וירטואוזים. במהלך ההרצאה נתבונן בקטעי וידאו, נקשיב להקלטות מקוריות של התזמורות הגדולות, נלמד על ההבדלים בניהן וננסה למצוא תשובה נחרצת לשאלה מי הם באמת “סולטני סווינג”? (אל תשכחו את נעלי הריקוד).
הרצאה תולדות הג’אז #4 – ביבופ – נמצאו האשמים בבלאגן! 1941 ארה”ב מוצאת את עצמה עמוק בתוך מלחמת העולם השנייה. נגני הג’אז המגויסים לצבא משרתים בתזמורות גדולות שתפקידן לשמור על מוראל החיילים. תזמורות הסווינג שנשארו בבית נתקלות בקשיים קיומיים ובזו אחר זו מתחילות להתפרק. במועדוני הלילה נולד זרם חדש של ג’אז – מתוחכם, אינטלקטואלי, מהיר, אנרגטי ומאד מורכב להבנה. בניגוד לסווינג שהיה מיועד להמונים רוקדים, ה-בִּיבּוֹפּ (שכונה כך בגנאי) סווג כמוזיקה אומנותית גבוהה שנועדה להקשבה. אמנים כמו צ’ארלי פארקר, דיזי גילספי, באד פאוול, ת’לוניוס מונק וקליפורד בראון חוללו מהפיכה של ממש בסאונד של הג’אז ובתפקוד של כל אחד מהנגנים בהרכב. בתחכום רב הם שילבו בנגינתם רב אלמנטים קצביים, הרמוניים ומלודיים מורכבים ושינו לעד את אופיו של הג’אז. התגובות למהפכה המוזיקלית היו חלוקות: חלקן תיעבו את הניחוח האליטיסטי של הביבופ שנשמע לעיתים מסובך להבנה ומסחרר כמו רכבת הרים. אך לקראת שנות החמישים הביבופ הוכיח עצמו כיציב ובר משמעות כאחד מעמודי התווך החשובים בג’אז אשר הקנו לו מעמד של אמנות גבוהה. איך מקשיבים לביבופ? למה זה נשמע אחרת? האם בכל הבלגאן הזה יש בכלל סדר? מה התפקיד של כל אחד מהנגנים? על השאלות האלו ועוד – נעמוד במפגש הרביעי (תחזיקו חזק, זה הולך להיות מהיר…).
הרצאה 5# קוּל ג’אז והָארְד בּוֹפּ – אפשר קצת שקט בבקשה? בסוף שנות הארבעים מוזיקאים מהחוף המערבי משתפים פעולה עם חבריהם מניו יורק ויוצרים אסתטיקה מוזיקלית שהיא האנטי-תזה לביבופ התזזיתי. הקוּל ג’אז היה רגוע בהרבה מקודמו, בעל מנגינות ארוכות וליניאריות, הרמוניה עשירה ומלטפת ומקצב שפויים יותר. מיילס דייויס האגדי אמן בעל תעוזה, מעוף ונחישות יוצאי דופן, מנהיג שמונה נגנים אמיצים נוספים אשר מקליטים יחדיו אלבום מונומנטאלי בעל שם הצהרתי: “הולדת הקוּל”. אמנים חשובים הוסיפו את תרומתם לגל החדש: צ’אט בייקר, דייב ברובק, גיל אוואנס, סטן גטס ורביעיית הג’אז המודרני. הקוּל ג’אז זוהה גם כ”זרם החוף המערבי” והדיו השפיעו רבות על ההתהוות של הסגנונות בשנים הבאות. באמצע שנות החמישים דייויס, אשר נמצא בתנועה מתמדת, מצמיח מיזוג חדש בין הבּיבּוֹפ והקוּל ומתבל אותם באלמנטים השורשיים השחורים של הבלוז והגוספל. הָארְד בּוֹפּ כבש את סצנת הג’אז עם מוזיקאים כמו הוֹרָאס סילבר, קליפורד בראון וההרכב האלמותי של המתופף אָרְט בְּלייקי – “שליחי הג’אז”. העיסוק האינטלקטואלי עם אלמנטים מוזיקליים הביא מוזיקאים לפריצות דרך בתיאוריה המוזיקלית. תפיסות הרמוניה חדשות הביאו להתפתחותו של אחד מהצבעים המרתקים ביותר של הג’אז: הזרם המֹודָאלי. בין האמנים הבולטים הם: ג’והן קולטריין, ביל אוואנס, אך גם הפעם מי שתקע את הדגל עמוק בקרקע הוא לא אחר מאשר מיילס דייויס בתקליט הג’אז הנמכר ביותר בהיסטוריה של הג’אז: Kind of Blue. כיצד נשמעת האסתטיקה החדשה של הקול, וההארד בופ? מה עושה את הסאונד המודאלי? מה הוא סוד קסמו של Kind of Blue ? והחשוב ביותר: האם זה קול להקשיב לקול? על סוגיות אלה נעמוד במהלך ההרצאה הנוכחית.
הרצאה 6# ג’אז חופשי, funk ומי חישמל את החצוצרה של מיילס? בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים מוזיקאי ג’אז מעיזים עוד ועוד בכל הקשור לפריצת הגבולות. הג’אז החופשי ניסה לברוח מהמבנים המוכרים – ההרמוניים המלודיים, הקצביים והאירגוניים – של הסגנונות הקודמים. הייתה זו אמירה סגנונית ובחירה “פוליטית” – מוזיקלית נועזת אשר הרוויחה את הצלחתה דווקא באירופה. על הפרק היו אלתור ספונטאני, אישי וקבוצתי, שבירת הקודים הטונאליים, ובריחה מקבוע קצבי. לני טריסטיאנו, אורנט קולמן, אנסבל האמנות של שיקאגו וכמובן ג’והן קולטריין האגדי היו מבין המובילים – איש איש בדרכו המיוחדת. בשנות השישים דומה היה כי הכול אפשרי: מוזיקאים שאבו השראה ממגוון רחב של מקורות שונים ומנוגדים, ועם זאת שמרו על הזכות לא לסווג את עצמם לז’אנר ספציפי. פּוֹסְט-בּוֹפּ נוגן על ידי הארבי האנקוק, צ’ארלי מינגוס, ווין שורטר, מק’ווי טיינר, וכמובן – מיילס דייויס (שוב). במקביל מתפתח ה Soul – המסמן מחד – חזרה לשורשים ולתכנים של הבלוז, גוספל, רית’ם אנד בלוז בשנות השבעים מיילס דייויס אחראי על התפוצצות הר הגעש ששמו פיוז’ן. הערצתו את ג’ימי הנדריקס וביקור בהופעות רוק מטלטלות הולידו אצלו את השאיפה לצור סגסוגת חדשה – ג’אז ורוק. הופעותיו אדירות העוצמה של דייויס והרכבים כמו “תזמורת מהאבישנו” ו”תחזית מזג האוויר” של ג’ו זאווינול, ממלאות אצטדיונים בווליום אדיר ובאנרגיה מחשמלת. מה קורה באמת בג’אז חופשי (ואולי זה הכול קשקוש)? מה כל כך מיוחד בפוסט בופ? מאיפה צמח ג’יימס בראון? מה קרה כשמיילס חיבר את החצוצרה שלו לחשמל? ומה עשה המשופם האוסטרי עם הוד רוממותו ג’והן פרנסיס פאסטוריוס השלישי? על כל אלה תשובות בהרצאה הנוכחית.
הרצאה 7# ג’אז כאן ועכשיו במקביל להתפתחות הג’אז בארה”ב זלגו השפעותיו ונטמעו בתרבויות מוזיקליות שונות ברחבי העולם: חיידק הג’אז שלח זרועות ארוכות עוד מתקופת מלחמת העולם הראשונה כאשר ביקרה התזמורת הצבאית בניצוחו של ג’יימס יורופה בצרפת. מוזיקאים שחורים שהגיעו לאירופה נדהמו מקבלות הפנים החמות להן זכו, ולאהדת הקהל שקיבל אותם כאמנים ללא קשר לצבע עורם. ג’אז קיבל צבע צועני כשאמנים כמו ג’אנגו ריינהארדט אימצו אותו לחיקם, ושיתופי פעולה כמו של הסקסופוניסט סטאן גטס עם באמריקה הדרומית הג’אז הצמיח גוונים חדשים של מוזיקה לאטינית רותחת וסאלְסה עסיסית עם אמנים כמו פאקיטו דה ריברה, טיטו פואנטה, ואף בטאנגו הארגנטינאי ההדור והאלגנטי ניתן לשמוע השפעות עמוקות אצל אמנים כמו אסטור פיאצולה. גם בישראל החל משנות השישים פעלה סצנת ג’אז עם דמויות כמו עדנה גורן, אלברט פיאמנטה, אהרלה קמינסקי והשפעותיו של הג’אז ניכרות אצל אמנים חשובים כמו יוני רכטר. החל משנות השמונים, אסתטיקת הסאונד של אולמות הקונצרטים האירופאים החלה לצבוע את הג’אז והפקות של חברת התקליטים ECM של אמנים כמו קית’ ג’ארט, יאן גארברק, פאט מת’יני הביאה גוונים שטרם נשמעו. בגיטרה של מי מצאו פילים? מי אחראי על הקולות המוזרים בהקלטות של קית’ ג’ארט? והאם לג’אז יש עדיין לאן להתפתח או האם הג’אז אכן מת – כפי שהצהיר מיילס דייויס בשנות השמונים? בסוגיות אלו ואחרונת נדון במהלך ההרצאה הנוכחית. |
